עיקרי יישום חוק החולה הנוטה למות, משרד הבריאות
שירותים רפואיים

עיקרי ישום חוק החולה הנוטה למות

סמל מדינת ישראל
 

בחודש דצמבר 2005 נחקק בכנסת חוק החולה הנוטה למות התשס"ו-2005, העוסק בזכותם של חולים במחלה חשוכת מרפא בסוף חייהם, להימנע מטיפול רפואי או להימנע מחידוש טיפול שהחל, כמו גם בחובת המערכת הרפואית לקבל את ההחלטות על פי החוק בשקיפות מלאה. החוק נכנס לתוקף ביום כ"ד כסלו תשס"ז ( 15 לדצמבר 2006).
 
למשל, עד לקבלת חוק החולה הנוטה למות, המצב המשפטי בנושא אחריות לגרימת מוות עקב טיפול רפואי בסוף החיים - לא היה ברור, ובין היתר חוק העונשין קבע שניתן להאשים אדם בהריגה גם אם הוא תרם לקיצור חיים ע"י מחדל אסור (הימנעות מפעולה המחויבת לפי החוק), ולא רק במעשה אקטיבי. החוק החדש למעשה קובע מתי מחדל – הימנעות מטיפול- איננו אסור אלא מותר, גם אם הוא תורם לקיצור החיים.
בכך, החוק החדש נותן הגנה לעובדי המערכת הרפואית, אם הם נמנעים מהארכת חיים במצבים המוגדרים בחוק ובהתאם לכללים הקבועים בו.
כמו כן החוק קובע כללים אחידים לקבלת החלטות מאורגנת ומובנית, בנושא הרגיש והחשוב הזה, ואמור למנוע קבלת החלטות לא מתועדות וחסרות סמכות, מצב שחברה בריאה לא יכולה להשלים עמו.
  
   
עיקרי החוק

מטרה ועקרון יסוד

  • חוק זה בא להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים, לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים.
  • חוק זה מבוסס על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת.
  • בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות - מצבו הרפואי, רצונו ומידת סבלו הם השיקולים הבלעדיים.

    
חזקת הרצון לחיות

  • חזקה על אדם שהוא רוצה להוסיף לחיות, אלא אם כן הוכח אחרת. כל עוד לא הוכח אחרת מעבר לכל ספק סביר – יש לנטות לטובת הרצון להוסיף לחיות.

הוצאה מחזקת הרצון לחיות

  • הוצאת אדם שהוא חולה הנוטה למות מחזקת רצונו להוסיף לחיות תיעשה רק לפי הכללים הקבועים בחוק. בירור רצונו של החולה כאמור, הוא תנאי מקדמי לפני הימנעות מטיפול בו, לפי רצונו ולפי הוראות החוק.
    

הוצאה מחזקת הכשרות

  • אין מוציאים חולה הנוטה למות מחזקת היותו כשיר לקבל החלטות בעבור עצמו, אלא בהחלטה רפואית מנומקת ומתועדת של הרופא האחראי. הרופא האחראי צריך להתייעץ בעניין זה עם המטפלים בחולה הנוטה למות ועם רפאים רלוונטיים אחרים לפי העניין, ובמידת האפשר גם עם רופאו האישי של החולה, המכיר אותו לאורך זמן.


קביעת מצבו הרפואי של מטופל

  • החוק קובע את הדרכים לקביעת מצבו הרפואי של המטופל על ידי רופא אחראי, שבסמכותו לקבוע האם האדם הוא חולה הנוטה למות או לא. חולה הנוטה למות, הוא חולה אשר סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא, ואשר תוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שישה חודשים.

    
בירור רצון החולה

  • החוק קובע את הדרכים לבירור רצון החולה.
    

הימנעות ממתן טיפול רפואי

  • החוק קובע באילו תנאים ניתן להימנע מלהאריך חיים, כשהחולה איננו רוצה להאריכם. וכמו כן, החוק קובע לכל חולה, גם אם הוא נוטה למות, את הזכות לקבל טיפול רפואי חריג אם הוא מעוניין כן להאריך את חייו.


פעולות אסורות

  • החוק קובע שוב ובמפורש, את האיסור הפלילי לבצע המתה אקטיבית של חולה, ואוסר במפורש סיוע רפואי להתאבדות.

 

טיפול בקטין הנוטה למות

  • החוק עוסק בכללי הטיפול בקטין שהוא חולה הנוטה למות, ובמעמד המשפטי של הרצון האוטונומי של הקטין ביחס לרצונותיהם של הוריו ואפוטרופסיו.

 
טיפול בחסוי נוטה למות

  • החוק עוסק גם בטיפול בחסוי שהוא חולה הנוטה למות, ובמעמד המשפטי של רצונו, אם הוא ידוע, ביחס לרצון ועמדת אפוטרופסו.

    
כללים למתן הוראות מראש

  • החוק קובע דרכים בהן יכול אדם לתת מראש הוראות ביחס לטיפול הרפואי בו בעתיד. אדם יכול לכתוב הנחיות רפואיות מקדימות, או למנות מיופה כוח שיחליט במקומו בבוא העת. החוק קובע את הדרכים והטפסים לביצוע פעולות אלה ומגדיר את תוקפם ואת מגבלותיהם.
מאגר מידע
  • ​משרד הבריאות יקים מאגר מידע, שיירשמו בו הנחיות רפואיות מקדימות וייפויי כוח.
  • כל אדם יהיה רשאי לבקש לרשום במאגר המידע הנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי כוח שנתן, וכן ביטול או שינוי שלהם.
  • אחת לחמש שנים לפחות ישלחו תזכורות לאדם הרשום במאגר, לחידוש ההנחיות הרפואיות המקדימות או ייפוי הכוח. 

ועדה ארצית וועדות מוסדיות

  • החוק קובע שתמונה ועדה ארצית אחת, וכן ועדות מוסדיות מקומיות לצורך הכרעות אתיות במצבים מיוחדים. וועדות אלו נועדו להוות גורם מתאים יותר מבתי המשפט לקבלת החלטות בשאלות אתיות, רפואיות ומוסריות. הקמתן והפעלתן ימנעו את הצורך לקבל הכרעה של בית משפט במקרה של חילוקי דעות או אי בהירות ביחס לרצונו של החולה וכדומה.


תפקידי ועדה ארצית:

  • הכרעה בחילוקי דעות בין חברי ועדה מוסדית, לבקשת חברי הועדה המוסדית;
  • הכרעה במקרים חריגים בעלי חשיבות עקרונית, לבקשת ועדה מוסדית;
  • הכרעה במקרים שוועדה מוסדית מעבירה לוועדה הארצית, בלא שתכריע בהם;

  • ערר על החלטה של ועדה מוסדית.

תפקידי ועדה מוסדית:

  • השגה על החלטת רופא אחראי לענין חזקת הרצון להוסיף לחיות, או על החלטה בדבר כשרותו של אדם לעניין החוק, או על קביעה בדבר היותו של אדם חולה הנוטה למות;
  • הכרעה במחלוקת בדבר היותו של אדם "אדם קרוב" לחולה הנוטה למות, כמשמעות המונח בחוק.
  • הכרעה בעניינים שונים הקשורים לקטין או חסוי שהוא חולה הנוטה למות:
    - קטין שאין לו הורים או שנשללה אפוטרופסות ההורים ולא נקבע לו אפוטרופוס, או שאפוטרופסו אינו אדם קרוב המכיר את הקטין זמן משמעותי;
    - מחלוקת בין הורי קטין שהוא חולה הנוטה למות לבין עצמם או בינם לבין הרופא האחראי;
    - הכרעה במחלוקת בין הורי קטין כאמור שמלאו לו 15 שנה לבין הקטין עצמו, אם הקטין מעוניין להימנע מהארכת חייו;
    - הכרעה בעניינו של חסוי, שהיה חסוי בטרם הפך לחולה הנוטה למות ושלא נתן הנחיות מקדימות או יפויי כוח והוא מביע (על אף מגבלותיו) רצון להימנע מהארכת חייו, או שרצונו לא ידוע והרופא והאפוטרופוס אינם תמימי דעים שיש להאריך את חייו;
  • הכרעה במקרה שבו לא ניתן לקבוע בבירור את רצונו של החולה מההנחיות הרפואיות המקדימות שנתן, או שההנחיות הרפואיות אינן מתאימות לנסיבות המקרה, או שאין מיופה כוח או עדות ברורה של אדם קרוב;
  • הכרעה בטענה שמיופה כוח פועל שלא לפי רצונו של החולה או מתוך ניגוד עניינים;
  • הכרעה כאשר ניתן יפוי כוח זמן משמעותי לאחר הנחיה מקדימה ושיש סתירה בינו לבין ההנחיה המפורשת.
לחץ לגרסת הדפסהגרסת הדפסה
  
  
Shareשתף/שמור