| כיצד משרד הבריאות מבטיח שמי הברז יהיו בטוחים לשתיה? |
קיימות תקנות להבטחת איכות מי השתיה, ומשרד הבריאות דואג לעדכן אותן בהתאם להתפתחות מדעית, לידע שהצטבר, להתפתחות אנליטית ולתקינה בינלאומית בנושא.
מקורות המים נבדקים בבדיקות מעבדה (לגילוי למעלה מ – 130 מרכיבים שונים) טרם אישורם לאספקת מים לשתיה.
- מקור מים, שאינו עומד באיכות או שהזדהם, נפסל ואינו יכול לשמש לאספקה למי שתייה. במקרים מסויימים יאושר מקור המים לאחר שנעשה טיפול יעודי במים להרחקת הגורם המזהם.
- מתקני הטיפול במים מנוטרים באופן רציף על-ידי מכשירי מדידה ונבדקים באופן שוטף בבדיקות מעבדה בהתאם לסוג מתקן הטיפול. תוצאות הבדיקות מועברות למשרד הבריאות.
- מערכות האספקה (צנרת, בריכות אגירה, מגדלי מים) מנוטרות באופן שוטף על-ידי ספקי המים ותוצאות הבדיקות מועברות גם למשרד הבריאות.
- כל המים המסופקים לציבור עוברים חיטוי בכלור. בנוסף קיימת חובה לשארית כלור במים, זאת על מנת למנוע התפתחות חיידקים מזיקים.
|
| המים לא טעימים לי והחלטתי להתקין מתקן טיפול מקומי – מהן המלצות משרד הבריאות? |
משרד הבריאות ממליץ לשתות את מי הברז. מי הברז בישראל בטוחים לשתייה בכל מקום. אם בכל זאת, החלטתם להכניס לבית או לעסק מתקן טיפול במים, כדאי להקפיד: - המתקן עומד בתקן ישראלי (ת"י 1505)
- יש להשתמש במתקן על-פי הוראות היצרן, ובכלל זה: החלפת פילטרים ונורות UV במועד. (אי החלפה במועד ועל-פי הוראות היצרן עלולה להוות סיכון בריאותי ומצע לגידול של חיידקים).
- במידה שהמתקן כולל כימיקלים, יש לוודא שהם עומדים בתקן ישראלי (ת"י 5438)
הקפדה על הכללים תמנע סיכון בריאותי.
|
| מדוע משרד הבריאות אינו ממליץ על מתקני טיפול ביתיים? |
- מי הברז בטוחים לשתייה. מערכת אספקת המים מבוקרת ומנוטרת על-ידי ספקי המים ומפוקחת על-ידי משרד הבריאות.
- מתקני טיפול במים ביתיים לא תמיד מבוקרים ומתוחזקים באופן שגרתי.
- מתקני טיפול שלהם מערכת סינון עלולים לרכז במסננים זיהומים: מוצקים, חיידקים וחומרים כימיים. תקלה מקרית במסננים עלולה להכניס זיהומים אלה (בריכוזים גבוהים) למי השתייה.
- אי הקפדה על שימוש נכון והוראות היצרן עלולה גם היא להוביל למים שאינם בטוחים לשתיה.
|
| אני בונה בית – איך אדע איזה סוג צנרת להתקין כך שהמים יהיו בטוחים לשתיה? |
| משרד הבריאות יזם את ת"י 5452 לחומרים ואביזרים הבאים במגע עם מי שתיה.
יש לוודא, שהצנרת והאביזרים המותקנים, עומדים בתקן זה, וכי יש להם את אישור מכון התקנים. נדרש כי תכנון מערכת המים והתקנתה יעשו על-פי ת"י 1205. הכימיקלים המשמשים לניקוי הצנרת נדרשים לעמוד בת"י 5438. |
| בבניין שאני גר יש מיכל אגירה למי שתיה לשימוש הבניין – איך אני מבטיח שאיכות המים לא תיפגע? |
- המאגר יהיה סגור היטב, ללא אפשרות לחדירת בעלי חיים או עצמים זרים.
- המאגר יהיה נעול, ללא אפשרות גישה, פרט לוועד הבית או אדם מטעמו.
- שטח פני המאגר יהיה חלק ושלם.
- ביצוע ניקוי וחיטוי בהתאם לצורך.
|
| מתי יש לבצע ניקוי וחיטוי במאגר מים בבניין? |
- בבניין חדש - לאחר ההתקנה ולפני השימוש
- לאחר תיקונים או החלפת אביזרים
- במקרה שהתגלה זיהום במאגר
- במקרים בהם יש בעיה אורגנולפטית במים (עכירות, טעם, ריח, צבע)
- בתדירות של אחת לשנה, על-פי ת"י 1525.
|
| החלטתי בכל זאת לרכוש מכשיר לטיפול במים, מה הם ההנחיות שלכם בנושא? |
נדגיש שוב שמי הברז בישראל טובים ובטוחים לשתייה ואין צורך בריאותי בשימוש במכשירים ביתיים, ובכל זאת מספר הנחיות:
1. לקנות רק מכשיר העומד בדרישות תקן ישראלי מספר 1505: "מערכות לטיפול במי שתייה לשימוש ביתי – סינון וטיהור".
2. להקפיד על הוראות היצרן ביחס לתחזוקה, החלפת מסננים , מנורות וכד'.
3. השימוש במכשירים ביתיים מותר רק כאשר הם נסמכים על מי ברז באיכות מי שתייה.
4. במקרה של זיהום מי שתייה בו הציבור (לרבות מי שיש לו מכשיר ביתי) נדרש למלא אחר הנחיות משרד הבריאות, כדוגמת הרתחה, יש לפנות ליצרן ולהתייעץ עימו האם צריך לבצע פעולת אחזקה או החלפת ציוד.
5. לתשומת לבכם, תקן ישראלי מספר 1505 הוכרז כרשמי ולכן חל איסור על יצור, מכירה ויבוא של מכשירי טיפול ביתיים שאינם עומדים בתקן. משרד התמ"ת אחראי על הפיקוח והאכיפה בנושא.
|
| מהם מקורות מי השתיה בישראל? האם מקורות אלו חשופים למזהמים סביבתיים? |
| אספקת המים בישראל מבוססת על שאיבת מי תהום, מים עיליים ומי ים: אקוויפר החוף – המשתרע בין שולי ההרים לבין חוף הים התיכון.
אקוויפר ההר – הממוקם לאורך שדרת ההר המרכזית מהגליל עד לבקעת באר שבע.
הכינרת – אגם עילי טבעי הניזון מזרימות הירדן ונחלים נוספים באגן ההיקוות.
הים התיכון וים סוף – המהווים מקור מי גלם להתפלת מים והתאמתם למי שתייה.
מקורות אלו עלולים להיות חשופים למזהמים סביבתיים. מי תהום (המים הנאגרים באקוויפרים ומופקים בשאיבה) חשופים פוטנציאלית לתוצרי דלק, למזהמים תעשייתיים, לשפכים, ולחומרי דישון והדברה. מים עיליים (מי נחלים, מי מאגרים, או מי הכנרת) גם הם עלולים להיות חשופים לזיהום כתוצאה מפעילות תעשייתית, תיירותית, עירונית וחקלאית. מי ים עלולים להיות חשופים למזהמים שמוזרמים לים (כגון שפכים) ולתוצרי דלק. הגורמים המנוטרים במי שתייה הם חומרים הנמצאים באופן טבעי בסלעים ובקרקע, וכן מזהמים סביבתיים בעלי פוטנציאל לחדור למים.
|
| האם מי שתייה מהווים מקור חשיפה עיקרי לאדם למזהמים סביבתיים? |
| מקרים רבים, חשיפת הציבור למזהם מסוים ממקורות כגון מזון, אוויר או מוצרי צריכה אחרים, גדולה מזו שבמים. באופן כללי, רק 20% מהחשיפה למזהמים סביבתיים היא ממי שתייה, אך ערך זה משתנה לפי הידע הקיים לגבי דרכי החשיפה לכל מזהם ספציפי. במקרה של חומרי הדברה מסוימים, למשל, החשיפה ממי שתייה מהווה רק כ - 1% מסה"כ החשיפה. לעומת זאת, לגבי תוצרי לוואי של חיטוי, מי שתייה מהווים מקור החשיפה העיקרי של הציבור (כ – 80%). לכן, התקן שנקבע לכל מזהם ומזהם מתחשב באחוז החשיפה ממי שתייה יחסית לסה"כ החשיפה לאותו מזהם. |
| אלו גורמים נבדקים באופן קבוע במי שתיה? |
| תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתייה ומתקני מי שתיה) כוללות דרישה לנטר כ - 120 מזהמים סביבתיים במי שתייה באופן קבוע, שהם בעלי השפעה בריאותית פוטנציאלית. בנוסף מנוטרים באופן קבוע במים כ – 20 גורמים נוספים, בעלי השפעה אורגנולפטית פוטנציאלית, אשר בד"כ אין להם השפעה בריאותית: הם עלולים להשפיע על הטעם, ריח, צבע, או טמפרטורה של המים.
את הנמצא במים ניתן לחלק ע"פ מקורו וע"פ השפעתו על בריאות השותים:
מיקרואורגניזמים – וירוסים, חיידקים וטפילי מעיים הנמצאים במים באופן טבעי.
מיקרואורגניזמים - המגיעים ממקור זיהום לא טבעי.
חומרים טבעיים – חומרים כימיים (מתכות, מינרלים, מרכיבי קרינה, רעלני אצות) המומסים במים באופן טבעי משכבות הסלעים.
חומרי הדברה ומזהמים ממקור תעשייתי – חומרים כימיים המשמשים את האדם בתעשייה ובחקלאות (מתכות, חומרי הדברה, מזהמים ממקור תעשייתי, מרכיבי קרינה), ואשר עלולים לזהם מקורות מי שתיה בנגר וחלחול לשכבות הקרקע.
מלחים מהים ותמלחות אחרות - במקרה של קרבה לים או לגופים מלוחים תת-קרקעיים תיתכן חדירתם למי תהום.
חומרים המשמשים לטיפול במים - שאריות חומרים ותוצרי לוואי של תהליכי טיפול במים.
|
| מהו חיידק אינדיקטורי והאם מעיד על נוכחות פתוגנים במים? |
| החיידקים העיקריים המנוטרים במערכות מים , ומהווים אינדיקטורים למצב מערכת המים, איכותם המיקרוביאלית והסיכון לתחלואה הינם: חיידקי קוליפורם, חיידקי קוליפורם צואתי, אשריכיה קולי, סטרפטוקוק צואתי. חיידקים אלה מצויים במערכת העיכול של האדם ושל בע"ח בעלי דם חם ובקיומם במים מעידים על זיהום צואתי אפשרי.
|
| איך נקבעת תדירות הדיגום ? |
| מים המיועדים לשתייה נבדקים במספר רמות: במקור המים, במתקני טיפול, ברשת האספקה ואף בברזי הצרכן.
במקורות המים נבדקים בעיקר גורמים שמקורם בסביבה, ותדירות הדיגום משתנה בהתאם ל:
- סוג מקור המים - מים עיליים או מי תהום
- סוג הגורם הנבדק - כימי, פיזיקוכימי, מיקרוביאלי, אורגנולפטי
- מיקום מקור המים - חשיפתו ורגישותו לגורמי זיהום פוטנציאליים
- היסטוריה של ממצאים במקור המים
- מצב מבנה מתקן ההפקה
- הימצאות מתקן לטיפול במים
ברשת האספקה נבדקים בעיקר גורמים שמקורם ברשת עצמה, ותדירות הדיגום משתנה בהתאם ל:
- גודל אוכלוסיה משורתת
- מבנים ואתרים משורתים – מוסדות רפואה, חינוך, הארחה וכד'
- מצב המערכת - גיל הצנרת, תכנון המערכת ונקודות תורפה בה
- סוג הגורם הנבדק -
- מיקרוביאלי לזיהוי מהיר של זיהום
- כימי – כתוצאה מזליגת חומרי מבנה למים
- חומרי טיפול במים ותוצרי לוואי אפשריים – חיטוי, הפלרה וטיפולים נוספים
- גורמים אורגנולפטיים – בעיקר בעקבות תלונות
|
| איך נקבע התקן לגורמים בתקנות המנוטרים במי שתיה? |
| בישראל, קביעת התקנים מסתמכת על המלצות ותקנים של שלוש רשויות רגולטוריות בינלאומית עיקריות: ארגון הבריאות העולמי, הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, והקהילה האירופאית. התקנים הישראליים חורגים מתקנים או המלצות של גופים אלו רק במקרים יוצאי דופן שבהם נצבר ידע ישראלי קודם אשר מצדיק חריגה, או במקרים בהם התקנים אינם מבוססים על השפעות בריאותיות. |
| האם התקן מתחשב באוכלוסיות פגיעות כגון ילדים? |
| התקן קובע ריכוז אשר אינו מהווה סיכון משמעותי לבריאות, בחשיפה יום יומית לאורך חיי האדם, כולל בקבוצות רגישות (ילדים, נשים הרות, חולים כרוניים, וקשישים). חשיפה ארוכת טווח שקולה ל-70 שנות אדם. המידע על השפעות בריאותיות של כימיקלים שונים, אשר מהווה בסיס לתקן במי שתייה, נלקח ממחקרים על בני אדם ועל חיות מעבדה. לגבי רב המזהמים, התקן מבוסס על הסף הבטוח של אותו מזהם, או ה"רמה היומית המותרת". ערך מחושב זה כולל בתוכו "מקדמי בטחון", אשר משקפים את הרגישות המיוחדת של ילדים, נשים הרות, חולים כרוניים וקשישים, ולוקח בחשבון את פערי הידע הקיימים. לגבי מספר מזהמים אשר אין להם סף (חומרים מסרטנים) התקן מחושב כערך אשר החשיפה אליו עלולה לגרום למקרה אחד של סרטן באוכלוסייה של 100,000 אנשים, כאשר כל האוכלוסייה שותה את המים באותו ריכוז לאורך כל החיים. הערך משקף את הסיכון המקסימלי ומתחשב באי ודאות.
|
| אם הריכוז של המזהם מתחת לתקן, האם המים בטוחים לשתיה? |
| כאשר ריכוז המזהם מתחת לתקן, המשמעות היא שצריכת המים, לאורך כל חיי האדם (חשיפה ארוכת טווח). אינה מהווה סיכון לבריאות. כמקובל בתקינה בעולם, בהתייחס לחומרים מסרטנים, המשמעות היא שצריכת המים, לאורך כל חיי האדם, אינה מוסיפה יותר ממקרה סרטן אחד באוכלוסייה של 100,000 אנשים. במקרים בודדים, כדוגמת עופרת, אין סף בטוח להשפעות בריאותיות ולכן התקן מבוסס על יכולות אנליטיות של המעבדה ויכולות טכנולוגיות להרחקתו מהמים |
| האם התקנים מתעדכנים מעת לעת? |
| בישראל מתבצע אחת לעשור, כאשר התקנות הראשונות הותקנו בשנת 1974. על-פי העדכון האחרון לתקנות תוקם ועדה מייעצת למשרד הבריאות אשר תעקוב אחר המלצות ותקנים של גופים בינלאומיים ומדינות אחרות עבור האיכות המומלצת למי שתייה, ותבחן אחת לארבע שנים לכל הפחות, את הצורך בעדכון התקנות. במסגרת עדכון התקנות, שולב ניטור של גורמים במטרה לאסוף נתונים כעבודת רקע לקראת עדכון תקינה עתידי בישראל. מדובר על גורמים שאין להם תקינה בעולם ולכן לא נקבעו ריכוזים מרביים מותרים לגורמים אלו. לדוגמא פרכלורט, חומרים פוליארומטיים, טפילי מעיים.
|
| האם קיים חשש להשפעה בריאותית כתוצאה מחשיפה למספר מזהמים בתקנות? |
| לעיתים מספר מזהמים באותה קבוצה בתקנות (כגון חומרים אורגניים תעשייתיים או חומרי הדברה) הם בעלי השפעה בריאותית דומה או מצטברת. לכן, התקנות קובעות ערך מרבי מותר לכל מזהם בנפרד וגם דורשות שהסכום של ערכי הגורמים שנמדדו (השייכים לאותו קבוצה), מחולקים בערכי הריכוזים המרביים שלהם ("ערך סכומי יחסי"), לא יעלה על 1 או 1.5. המשמעות היא שאם במקור מים מסוים הריכוז של כל מזהם בודד לא עולה על הריכוז המרבי המותר, אך מתגלים מספר מזהמים וכל אחד נמצא בריכוז של מעל % 50 מהתקן, המים יהיו פסולים לשתייה. כך שיש התייחסות בתקנות לאפשרות של השפעה מצטברת של מספר מזהמים. |
| האם מוכנסים כימיקלים לטיפול במי השתייה והאם קיים פיקוח עליהם? |
| המים הנשאבים מהטבע נדרשים בטיפול משלים על מנת להביאם לאיכות מי שתייה (הרחקת חומר מרחף, חיטוי וכו'). יש צורך להגביל את סוגי החומרים בהם ניתן להשתמש וגם לקבוע רמת ניקיון של החומרים, כדי להבטיח שהם לא יזהמו את מי השתייה. כל החומרים המשמשים לטיפול במי שתייה (כגון נתרן תת-כלוריטי, פוליפוספטים) חייבים לעמוד בדרישות תקן ישראלי 5438 או להיות בעלי אישור משרד הבריאות. התקן קובע בין השאר את הדרישות לניקיון החומר, את דרכי אחסונו, הובלתו וסימונו, וכן את שיטות הבדיקה המתאימות עבור המוצר. |
| האם קיים תקן למוצרים שבאים במגע עם מי שתייה, כגון צנרת ואביזרי מים? |
| כל המוצרים הבאים במגע עם מי שתייה חייבים לעמוד בדרישות לפי תקן ישראלי 5452. כדי לעמוד בדרישות התקן, מוצרים נבחנים בבדיקות מקיפות: טעם, מראה, מיצוי מתכות, התפתחות אפשרית של מיקרואורגניזמים, הפרשת חומרים רעילים העלולים להשפיע על תאים חיים והשפעתם האפשרית בגרימת מוטציות גנטיות. |
| איך אוכל להפחית את החשיפה שלי למזהמי מי שתיה? |
| רובם הגדול של מזהמים פוטנציאלים עלול להגיע אל מקור המים מהסביבה, לכן גורמים אלו נבדקים ברציפות במקורות המים, ובמידה ונמצא כי קיים גורם חריג - מקור המים נפסל. לחילופין - ספק המים יקים מתקן טיפול להרחקת הגורם המזהם במקור. המים זורמים במערכת סגורה אשר אינה חשופה לגורמי זיהום סביבתיים, אלא רק לחומרי המבנה של מערכת האספקה. חומרי מבנה אלו עלולים להשפיע על איכותם של המים. מסיבה זו מנטרים נחושת, עופרת וברזל העלולים להגיע למי השתייה בעיקר מצנרת ואביזרי מים. מעבר לאחריות המוטלת על ספקי המים להתקין אביזרים העומדים בתקנים הנדרשים, הציבור אחראי לכך שהצנרת והאביזרים שברשותו מתאימים לדרישות התקן הישראלי. מומלץ להקפיד על התקנה בבית ושימוש באביזרי שרברבות תקניים העומדים בדרישות ת"י 5452. בנסיבות בהן קיים חשש לאיכות הצנרת (בניין ישן, צנרת לא תקנית) מומלץ לבצע בדיקה למתכות הרשת. בכדי להפחית ככל הניתן חשיפה לריכוזי מתכות חריגים, להלן מספר עצות:
להימנע מצריכת מים ראשונים לשתייה ובישול (כולל הכנת מזון לתינוקות) לאחר שעמדו זמן רב במערכת, ולתת למים הראשונים הזרמה קצרה של שניות מספר.
להימנע ככל האפשר מצריכת המים החמים לשתייה ובישול.
להימנע מצריכת מים לשתייה ובישול בעלי עכירות גבוהה או צבע, בשל האפשרות להימצאות מתכות בהם. בד"כ הזרמה קלה גורמת לרענון המים במערכת והבאת מים טריים.
|
| איך אוכל לקבל מידע על ריכוז הגורמים המנוטרים במי השתיה המסופקים ליישוב בו אני מתגורר? |
| לפי תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתייה ומתקני מי שתיה), ספק המים חייב לפרסם דיווח שנתי לציבור באתר האינטרנט שלו. הדיווח יכלול סיכום הממצאים של הבדיקות המיקרוביאליות והכימיות שערך, תוך ציון מודגש של החריגות, אם נמצאו. למידע נוסף ניתן לפנות לספק המים המקומי. משרד הבריאות מפרסם דו"ח שנתי על איכות מי השתייה, הכולל נתונים ארציים ומחוזיים על איכות המים במקורות המים ובמערכות האספקה. |
| מהם חומרים פוליארומטיים? |
| חומרים פוליארומטיים הינם תוצרי לוואי של עיבוד ושריפת דלקים. תרכובות רבות הינן מסרטנות בריכוזים נמוכים. אינם מסיסים במים אולם בשל פוטנציאל הסיכון הגלום בהם מנוטרים במי שתייה. |
| מהם יתרונות שתיית מי ברז? |
|
| כמה זה עולה לנו? |
שתיית מי ברז היא חסכונית! ההוצאה השנתית לשתיית מי ברז לאדם עומדת על כ- 7-9 ש"ח ₪ בלבד
בחישוב שנתי אדם בוגר צורך כ-750-900 ליטר מים לשנה (8-10 כוסות לאדם ליום). עלות 1,000 ליטר מים (1 מ"ק ) היא 9 ₪ ולפיכך העלות השנתית נעה בין 7-9 ש"ח (על-פי תעריפי רשות המים לשנת 2014) לשם השוואה זוהי העלות של בקבוק שתיה אחד שנקנה בחנות!
|
| איפה ניתן ומומלץ לשתות מי ברז? |
בכל מקום!
ניתן לשתות מי ברז בבתים , במוסדות חינוך, במבני ציבור, במקומות עבודה, בבתי מלון בפארקים , במסעדות ובכל מקום.
משרד הבריאות ממליץ על שתייה רבה ובטוחה של מי ברז. |
| האם יש הבדל בין שתיית מים מהברז של המים הקרים לברז של המים החמים? |
יש להימנע ככל האפשר מצריכת המים החמים לשתיה ובישול. |
| מאיפה מגיעים המים שאנו שותים? |
אספקת המים לשתייה מבוססת בעיקר על:
- שאיבת מי תהום (אקוויפר ההר והחוף)
- מים עיליים (כנרת, מעיינות ונחלים)
- מי ים מותפלים (ים תיכון וים סוף)
לפני אספקתם, כל המים עוברים חיטוי וטיפול המוודאים את התאמתם לשתייה בטוחה.
|
| מי אחראי על הבטחת איכות המים? |
משרד הבריאות אחראי על הבטחת איכות המים ואחראי לכך שהציבור יקבל מים בטוחים לשתייה, באמצעות אכיפת תקנות אשר מתעדכנות מדי כמה שנים.
באוגוסט 2013 נכנס לתוקף העדכון האחרון של התקנות. כיום התקנות הן מהמתקדמות בעולם ומגדירות, בין היתר, בדיקות איכות במקור המים, במתקני הטיפול ובמערכות האספקה. מדי שנה נערכות אלפי בדיקות איכות למים בארץ, אשר תוצאותיהן מדווחות על-ידי משרד הבריאות וספקי המים באתרי האינטרנט השונים. |
| איפה ניתן למצוא מידע נוסף על מי השתייה? |
|
|
