רפורמה בביטוח הסיעוד הציבורי

​מדובר בקשישים שמוגבלים בתפקודם בפעולות היום-יום וזקוקים לעזרת הזולת בפעולות כגון אכילה, הלבשה, שליטה על ההפרשות, הליכה וכדו'. בנוסף למוגבלות התפקודית בקרב, קשיש נזקק סיעוד סובל לרוב ממחלות כרוניות.

כאשר קשיש הופך להיות סיעודי המדינה מסייעת בטיפול הרפואי והתפקודי באמצעות רשויות מטעמה (בריאות, רווחה, ביטוח לאומי וכד'), הן בהיבט של מימון והן בהיבט של אספקת השירות.

כיסוי ביטוחי מצומצם

• לא כל אוכלוסיית הקשישים נזקקי הסיעוד זכאית לקבל השתתפות מהמדינה במימון הוצאותיה.
• אלה שמקבלים סיוע במימון טיפול סיעודי-רפואי בקהילה מקבלים השתתפות מעטה מהמדינה ביחס לצרכיהם ובאיכות לא מספקת עקב חוסר רצף טיפולי ובקרה לא מספקת.
• הזכאות של הקשיש לסיוע בפעולות היום-יום באמצעות מטפל סיעודי אינה מעוגנת בחקיקה במונחים של שעות סיעוד אלא במונים כספיים, הצמודים למדד שאינו מבטא את ההתייקרויות הצפויות בשירותי הסיעוד - תוצאה עתידית לאורך השנים היא שחיקת כוח הקנייה של הגמלה והוצאה גדלה והולכת של משק הבית.
  

מבנה וארגון השירותים לקוי

• האחריות למימון ולאספקת השירותים לקשישים נזקקי סיעוד מפוצלת בין מספר רב של רשויות וגורמים מטפלים. אין הגדרה ברורה של תחומי אחריות, אין רצף טיפולי, אין אחידות בקריטריונים ובפני כל רשות צריכה המשפחה להציג מחדש הוכחות לזכאות, קיימים קשיים בבקרה אחר נותני השירות ואין מידע מרוכז אשר נגיש למשפחות.
• התמריצים הקיימים כיום בפני הרשויות המטפלות (קופות חולים, ביטוח לאומי וכד') פועלים בכיוון הפוך מהרצוי. אין עידוד להשקעה במניעה, שיקום ושימור בקהילה כל עוד הדבר ניתן.
• קשישים נזקקי סיעוד מתאפיינים בדרך כלל בריבוי תחלואה כרונית ורמה גבוהה של מוגבלות. הטיפול בהם צריך להתבצע על ידי צוות רב תחומי שירוכז בידי גורם מתאם ומבקר (case manager).

נטל כבד על משקי הבית

• המצב הנוכחי מטיל על משקי הבית נטל כלכלי ורגשי שקשה מאוד לעמוד בו לאורך זמן.
• בן המשפחה המוגדר כתומך/מטפל עיקרי נאלץ פעמים רבות לעזוב את מקום עבודתו או להפסיד ימי עבודה כדי לסייע בטיפול בקשיש. ממחקרים שבוצעו בישראל נמצא, שקריסת התומך העיקרי היא אחד הגורמים העיקריים לאשפוז ולהידרדרות של הקשיש. מדינות רבות משקיעות בתמיכה ושימור התומך העיקרי. בישראל מוערכת הפגיעה למשק בגין הפסד ימי עבודה של תומכים שכאלה בכחצי מיליארד ₪ לשנה.
  

• ​קביעת גורם אחד שנושא באחריות הכוללת (accountability).
• כיסוי לכל אוכלוסיית הקשישים נזקקי הסיעוד, בהיקף ראוי ובר קיימא לאורך שנים (sustainability).
• הגברת יעילות מערך אספקת השירותים הרפואיים-סיעודיים.
• הקטנת הנטל על משקי הבית והעצמת יכולת ההתמודדות של המשפחה עם הנטל.
• תכנון והיערכות ארוכי-טווח.

• קשישים (לא רק סיעודיים) שיקבלו טיפול באיכות טובה יותר עם השקעה במניעה ושיקום.
• קשישים סיעודיים השוהים בקהילה שיקבלו שירות מתואם.
• משקי הבית אשר יקבלו את כל הטיפול בכתובת אחת.
• התומכים העיקריים מקרב בני המשפחה שיקבלו סיוע ותמיכה.
• בני המשפחה של מאושפזים סיעודיים.
• כלל הציבור במדינה אשר התלות שלו בביטוחים פרטיים תופחת באופן משמעותי.
  ​

הרפורמה כולה על כל שלביה (מהלך של כ-4-5 שנים) תחייב תוספת של כ-1.2 מיליארד לתקציב הממשלתי. המימון יכול לבוא מתקציב המדינה באמצעות שימוש בעודפי גבייה בתקציב המדינה ו/או באמצעות שינוי סדרי עדיפויות בתקציב ו/או מהגדלת מס פרוגרסיבית (שמתחשבת בהכנסת העובד) שנעה בין תוספת של 1 ₪ למשתכרים בעשירון התחתון עד כ-105 ₪ לחודש לעשירון העליון. כיום כשני שליש מהאוכלוסייה משלמים מאות ₪ לחודש לחברות ביטוח ציבוריות. הרפורמה תצמצם את התלות בביטוח המסחרי ותקטין את ההוצאה של משק הבית בתחום זה.

באמצעות יצירת הרצף הטפולי והסיוע למטפלים העיקריים, הרפורמה תביא להגברת היעילות במערכת הטיפול בנזקקי סיעוד, דחיית מועד הנזקקות ושיפור במצב בריאותם ותפקודם של הקשישים.
​