מוות מוחי - קביעת המוות לפי מות המוח

אחת הסוגיות המרכזיות בתחום של השתלות מנפטרים היא קביעת המוות. הקביעה מתי ייחשב אדם כמת היא למעשה קביעה חברתית - משפטית, המסתמכת על נתונים רפואיים.  בעבר נקבע מוות רק על-ידי הפסקת פעולת הלב, אולם מאז המחצית השנייה של המאה העשרים, לפי המסמך שיצא לאור על-ידי בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בארה"ב, ניתן לקבוע מוות גם על-ידי הפסקה בלתי הפיכה של פעולת המוח המכונה גם "מוות מוחי" (Report of the Ad Hoc Committee of the Harvard Medical School, 1968).

מוות מוחי נשימתי מוגדר כהפסקה מוחלטת ובלתי הפיכה של פעילות גזע המוח והמוח כולו. גזע המוח הוא האחראי על כל מערכות החיים ובהן: מצב ההכרה, יכולת הנשימה, לחץ דם ודופק. על-אף הטיפול הרפואי וההנשמה המלאכותית, מות גזע המוח הוא בלתי הפיך והקביעה היא שהוא תמיד יגרום לקריסת מערכות ודום לב בתוך פרק זמן של מספר שעות עד מספר ימים. לפי החוקרים איש מעולם לא התעורר לאחר מוות מוחי נשימתי. כיום, איברים להשתלה, למעט יוצאי דופן, יכולים להילקח רק מנפטרים שמותם נקבע באמצעות קריטריונים נוירולוגיים, בעודם מונשמים באמצעות הנשמה מלאכותית. כלומר, ההתקדמות ברפואה, הביאה לדרך חדשה לקביעת מוות: לא רק הדרך המסורתית של הפסקת פעולת הלב אלא דרך נוספת באמצעות קביעת מות המוח. כאשר נקבע מות המוח בעזרת סדרת מבחנים קליניים נוירולוגיים, במידה ומשפחת הנפטר מסכימה לתרום מאיבריו יש צורך להמשיך ולהנשימו עד לנטילת האיברים מגופו כדי להבטיח את שימורם של האיברים. 

במהלך שנות ה-70' וה-80' אומצו במספר רב של מדינות קריטריונים ונהלים לקביעת מות המוח (William 1981). בחלק מהן עוגנו קריטריונים אלה בחוק  וכך גם בישראל: חוק מוות מוחי – נשימתי, התשס"ח-2008. הליך קביעת מות המוח בישראל מתבסס על אבחנה קלינית הנעשית לפי קריטריונים אחידים ומדויקים ובדיקה מכשירנית להוכחת העדר תפקוד גזע המוח והמוח כולו. ונהלי הביצוע מופיעים בחוזר המנהל הכללי 27/2009 של משרד הבריאות. הקביעה נעשית על ידי שני רופאים מומחים (שאינם עוסקים בתחום ההשתלות)  ועברו הסמכה ייעודית לכך כפי שמפורט בחוק המוות מוחי נשימתי התשס"ח 2008. שעת הפטירה נקבעת על-פי שעת קביעת המוות המוחי.

 

מה ההבדל בין מוות מוחי נשימתי ללבבי?  מוות לבבי - הפסקת פעולת הנשימה והלב. במצב זה ניתן ל"הנציל" רק רקמות ולא איברים. מוות מוחי נשימתי - הפסקה מוחלטת ובלתי הפיכה של פעילות גזע המוח, האחראי לכל מערכות החיים  ובהן מצב ההכרה, יכולת הנשימה, לחץ דם והדופק. על אף הטיפול הרפואי, מות גזע המוח תמיד יגרום לקריסת מערכות ולדום לב בתוך פרק זמן קצר יחסית. איש מעולם לא התעורר לאחר מות גזע המוח. תרומת איברים אפשרית רק לאחר שנקבע מוות מוחי נשימתי. 

מדוע תרומת איברים אפשרית רק במוות מוחי נשימתי?  
משום שבמצב של מוות מוחי נשימתי ניתן, למשך זמן מוגבל בלבד, לשמר את תפקוד האיברים באופן מלאכותי. זה הזמן ל"הנצלת" האיברים. לאחר מכן, האיברים יפסיקו לתפקד ומערכות הגוף יקרסו למרות הטיפול המלאכותי.

האם היו מקרים שבהם נקבע מוות מוחי נשימתי והאדם התעורר לאחר מכן?
מעולם לא התעורר אדם לאחר שנקבע כי מת מוות מוחי נשימתי. לעיתים, בתקשורת נעשה שימוש מוטעה במונח "מוות מוחי"  לתיאור מצב של "צמח" או מצב של תרדמת (קומה). בני אדם ש"התעוררו" היו בתרדמת עמוקה שבה גזע המוח תפקד והייתה הספקת דם למוח. הם לא היו במצב של מוות מוחי נשימתי.

מה לגבי אנשים במצב של תרדמת (קומה)?  
תרדמת (קומה) היא מצב רפואי שונה ואינו רלוונטי לעניין תרומות איברים כלל. אצל בן אדם השרוי בתרדמת, גזע המוח מתפקד והוא נושם בכוחות עצמו. ההתעוררות מתרדמת אפשרית.

האם אין חשש שרופאים יזדרזו לקבוע מוות מוחי נשימתי כדי לקבל איברים לתרומה?
רופאים אמונים על הצלת חיי אדם. אין שום היגיון שהם ירצו לזרז מוות של אדם אחד כדי להציל אחר. קביעת מוות מוחי נשימתי מתבססת על אבחנה רפואית - קלינית קפדנית ובדיקה מכשירנית ונעשית על-ידי שני רופאים מומחים,  אשר עברו הכשרה יעודית לכך. זאת לפי נוהל קפדני של משרד הבריאות המעוגן בחוק מוות מוחי נשימתי 2008. מעולם לא נמצא דופי בקביעות הרופאים.

חברי הצוות הרפואי יפנו אל משפחת הנפטר ויציעו לה לתרום את איבריו ולאפשר בכך הצלת חייהם של חולים הממתינים להשתלה. מתאמת ההשתלות מלווה את המשפחה בכל התהליך.