הדת הנוצרית רואה באופן חיובי תרומת איברים מן המת. בעוד שהזרם הקתולי רואה בכך מעשה של חסד ומעודד זאת באופן פעיל, בזרמים הפרוטסטנטיים משאירים את ההחלטה לאינדיבידואל אך עדיין רואים זאת בעין יפה.
דו"ח בשם Defining Death שפורסם בארה"ב בשנת 1981 בחן, בין היתר, את עמדת הדתות השונות כלפי הגדרת מותו של אדם, ומצא כי הן הקתוליות והן הפרוטסטנטיות מקבלות את הגדרת המוות המוחי כהגרת מוות מחייבת. יחסה של הנצרות אל הגוף המת שונה מיחס היהדות והאסלאם, והיא אינה רואה בו עוד "אוהל קדוש" (זאת חרף העובדה שבפועל קיימת עכבה בקרב נוצרים מפגיעה בגוף המת, בעיקר לאור המנהג לקיים קבורות בארון פתוח). הביסוס הדתי לכך מגיע מאתוס הנתינה של ישו ומעקרון העזרה לזולת. מחקרים מראים, שאנשים בארצות, בהן יש אוכלוסיות נוצרים גדולות, מייחסים מוכנות גבוהה יותר יחסית להיות תורמי איברים, לאנשים דתיים.
הזרמים העיקריים בנצרות מקבלים על-פי רוב את החלטות בתי המשפט והפרלמנטים בארצותיהם, שקבעו מוות מוחי בתור קביעת המוות המחייבת.
