יחסן של דתות נוספות לתרומת איברים

האמונה הדרוזית אינה רואה מניעה בתרומת איברים מן הנפטר. לפי הדת הדרוזית יש בעולם מספר מסוים של נשמות המתגלגלות מגוף לגוף.

נשמת האדם היא נצחית ואילו הגוף מתכלה. כשעוזבת הנשמה את הגוף, הגוף חסר ערך. עם זאת, עדיין לא התקיים בעדה הדרוזית דיון ציבורי לגבי הגדרת הזמן שבו עוזבת הנשמה את הגוף.

באמונה הבודהיסטית הגוף אינו מקודש, גם כשהוא חי וגם כשהוא כבר אינו חי. בשל כך, נתפסת בדת זו תרומת איברים כמחווה שלך נדיבות.

על-פי השינטואיזם, אמונה השולטת ביפן, רק לאחר שהלב נדם ניתן להנציל איברים. גישה זו כמעט ואינה מאפשרת הנצלת איברים, שהרי כשהלב מפסיק את פעולתו, גם האיברים ברובם אינם כשירים להשתלה. יצוין כי גם ביפן חלה התקדמות, לאחר שהוכר שם המוות המוחי כמוות לכל דבר.

הפילוסופיה ההינדית מושתתת על גלגול נשמות. על-פי אמונה זו, לאחר המוות הנשמה לא מתה והיא נולדת מחדש בגוף חדש. אבני היסוד של התפיסה ההינדואיסטית הן עזרה לסובל, ולכן אין הנחייה לא להשתמש בחלקי גוף של נפטר או חי כדי להציל חייהם של אחרים. אמונה זו גורסת שלאחר מות הגוף, ניתן להשיב חלקים ממנו חזרה לייקום.