השתלת כבד

השתלת כבד נדרשת  כאשר הכבד אינו מסוגל למלא את תפקידיו הרבים והמורכבים הכוללים: בניית חלבונים, פירוק ובניית שומנים, אגירת גליקוגן ופירוק רעלים ותרופות. 

הפגיעה בכבד יכולה להתרחש באופן הדרגתי, על רקע מחלת שחמת כבד - מחלה שיכולה להיגרם מזיהום נגיפי, אלכהול, מחלות מטבוליות מסוימות וגורמים נוספים או שהפגיעה יכולה להיות פתאומית על רקע דלקת כבד חריפה.

השתלת הכבד נחשבת להשתלה המורכבת ביותר מבין השתלות האיברים. ההשתלה הראשונה בוצעה על-ידי ד"ר תומס סטרזל בקולורדו בשנת 1963, אך המפנה המשמעותי בתחום חל בתחילת שנות השמונים, עם הכנסתה לשימוש של הציקלוספורין - תרופה שהביאה לירידה משמעותית בשעורי דחיית השתל. כיום משתמשים בתרופות נוספות למניעת דחייה ביעילות גבוהה.

יחודיות הכבד, בהיבט הדחייה, הוא ששיעור הדחייה החריפה הוא גבוה יחסית לאיברים מושתלים אחרים, אם כי מעט מאוד חולים מאבדים את השתל בעקבות דחייה כרונית. עיקר אירועי הדחייה מתרחשים בשבועות הראשונים לאחר ההשתלה והם מגיבים לטיפול תרופתי.

כמו בסוגי השתלה אחרים, הטיפול הקבוע בתרופות למניעת דחייה מלווה בתופעות לוואי, וכן עולה הסיכוי להתפתחות זיהומים נגיפיים וגידולי עור. יחד עם זאת, אחוז החולים השורדים לשנה נע בין  80-90%  ולטווח של חמש שנים שיעור ההשרדות הממוצע הוא 65-70%.

בארץ, השתלת הכבד הראשונה שעברה בהצלחה בוצעה ב -1991 ומאז ועד היום בוצעו בארץ למלעלה מ- 600 השתלות כבד, באחוזי הצלחה תואמים לממוצע העולמי.

ב - 1994 בוצעה בארץ השתלת הכבד הראשונה מתורם חי, שבה הועברה אונת כבד מהורה לילד. מאז, בוצעו למעלה מ-40 השתלות כאלה, בינהן גם העברת אונת כבד ממבוגר למבוגר - בני משפחה..

תחומי המחקר העיקריים בנושא עוסקים במציאת פתרון לטיפול ולמניעה של מחלות נגיפיות הפוגעות בכבד לפני ואחרי ההשתלה, פיתוח "כבד מלאכותי" - למקרים שבהם יש לבצע השתלת כבד דחופה ופיתוח טיפול תרופתי יעיל יותר למניעת דחייה.