חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994(להלן: "החוק"), אשר נתקבל בשנת 1994, קובע, בין היתר, את השירותים הרפואיים אותם זכאיםלקבל מבוטחי קופות החולים בישראל, הנכללים ב"סל שירותי הבריאות". השירותים הרפואיים הכלולים בסל השירותים מפורטים בחוק וכוללים אלפי תרופות, אביזרים רפואיים, פרוצדורות ועוד.
על מנת לשמר ולקיים תשתית בריאות רחבה של תושבי מדינת ישראל, יש צורך בעדכון כלל תחומי שירותי הבריאות, כפי שהוגדרו בחוק במסגרת סל הבריאות עם חקיקתו (ואלה אינם כוללים רק שירותי בריאות "מצילי חיים" או "מאריכי חיים"). השאיפה הינה ליצור סל שירותי בריאות שייתן מענה מאוזן לחברה בכללותה, באופן שיבטיח קיומה של תשתית רחבה להענקת טיפול רפואי הולם ומענה רחב לצרכים השונים והרבים הקיימים בחברה, תוך הקצאת המשאבים המוגבלים הקיימים באופן היעיל ביותר. החוק קובע מנגנון המאפשר עדכון, הרחבה ושינוי של סל שירותי הבריאות מעת לעת, בהתאם להתפתחויות טכנולוגיות כאלו ואחרות, בכפוף לסדרי העדיפויות של הממשלה בתקציב המדינה, בהתחשב, בין היתר, בסך הצרכים והמשאבים העומדים לרשות הממשלה,ובכפוף ליכולת המימון הנגזרת מהמצב הכלכלי במשק.
אחת לשנה, ככל שנקבע ע"י ממשלת ישראל תקציב לצורך הוספת טכנולוגיות רפואיות חדשות לסל ובהתאם לגובה התקציב שנקבע, מתווספות תרופות וטכנולוגיות רפואיות אחרות לסל השירותים.
לאורך השנים, התעורר הצורך לגבש מנגנון שיסייע לממשלה בגיבוש החלטתה, אלו טכנולוגיות ספציפיות יש להוסיף לסל שירותי הבריאות, בגדרו של התקציב שנקבע לכך. כמענה לכך, הוחלט על הקמת ועדה ציבורית מיוחדת – היא "הועדה הציבורית להרחבת הסל" או "ועדת הסל".
