אודות המחלה , משרד הבריאות

אודות המחלה

מהי קדחת מערב הנילוס
​קדחת מערב הנילוס (West Nile Fever) היא מחלה הנגרמת על ידי נגיף קדחת מערב הנילוס (נמ"ה). המחלה מועברת לבני אדם ולבע"ח שונים ע"י עקיצת יתוש המאגר העיקרי בטבע נמצא בעופות. הנגיף מועבר בעיקר על ידי יתושים מהסוג Culex. הנגיף נמצא גם ביתושים מסוגים אחרים כגון אדס ואנופלס אולם מקובל כי למינים אלה חשיבות משנית להעברתו בארץ הנגיף נמצא בעיקר ביתושים מהמינים Cx pipiens ו- Cx perexiguus.
נגיעות במיני יתושים אחרים נמצאה בארץ במספר מקרים בודדים. יתוש "הטיגריס (הנמר) האסיאתי" (Aedes albopictus) נחשב בעולם לאחד המעבירים הפוטנציאלים של הנגיף, אם כי לא העיקרי. בארץ עדיין לא נמצאה נגיעות ביתוש זה. חשוב לציין כי בטבע הנגיף אינו עובר ישירות מאדם לאדם או מבע"ח לאדם. המחלה אנדמית באפריקה, באסיה, באגן הים התיכון, ובחלקים מאירופה ומחבר המדינות. הנגיף אנדמי בארץ  מאז שנות ה-40 ומתאפיין בהתפרצויות תקופתיות רחבות היקף, שהתרחשו בשנות ה-50 וה-70 הקודמות, ובשנים 2000, 2005 2007 ו-2010 בעשור האחרון. בשנת 1999 הנגיף הופיע לראשונה ביבשת אמריקה כאשר גרם להתפרצות בעיר ניו-יורק. מאז התרחבה תפוצתו לכל יבשת אמריקה הצפונית והמרכזית והגיעה לאמריקה הדרומית. בשנת 2010 דווחו התפרצויות ביוון, בתורכיה, ברומניה וברוסיה.

גורם המחלה
​גורם המחלה הינו נגיף RNA המשתייך למשפחת ה-Flaviviruses ולקבוצת נגיפי קדחת המוח היפנית. כל שנה עוברים בארץ באמצעות ציפורים נודדות נגיפים בעלי מבנה גנטי שונה. בארץ מזוהים כל שנה תערובות  גנוטיפים שונות בעלות דמיון רב בעיקר לנגיפים מאירופה, רוסיה ואפריקה ובשנים האחרונות פחות לנגיפים מארה"ב. עד כה ידועות 5 שושלות שונות  לנמ"ה. רק שתיים מהן נמצאו מסוגלות לגרום תחלואה בבני אדם. גורמים רבים בטבע תורמים לתחלואה וביניהם: היתושים והציפורים- ישנה השפעה לזן (זנים שונים בעלי יעילות העברה שונה), לתחרות ביניהם, לאויבים הנקרים בדרכם ולמצאי מקורות מזון. גורמים נוספים המשפיעים על התחלואה הם: תנאים אטמוספריים כמו לחות, משקעים, טמפרטורות ( התחממות גלובלית), מים עומדים, מצבי הזנחה, זמינות מאגרי מים, וכן בני אדם: מסחר, מעבר גלובלי מהיר של בני אדם ומצב מערכת החיסון. כל זאת, בנוסף לפרמטרים אחרים בלתי צפויים עשויים לשנות את אופי התחלואה, ולכן לא ניתן לחזות מראש משנה לשנה את היקף התחלואה.
 
תקופת הפעילות
​המחלה מתרחשת בעיקר בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו (אוגוסט – נובמבר, כולל). תקופת שיא פעילות הנגיף בארץ בד"כ בשבוע השלישי של ספטמבר. בשאר חודשי השנה תועדו מקרים בודדים. בשנה הנוכחית נמצאה פעילות גבוהה כחודש מוקדם מהרגיל, אולם עדיין לא ניתן לומר האם מדובר בעליה במספר המקרים או שינוי בתקופת פעילות השיא.

תקופת הדגירה, מרגע העקיצה ועד להתפתחות סימני המחלה היא 5-21 יום (בד"כ 6 ימים) והמחלה בד"כ נמשכת 3-6 ימים.

סימני המחלה
​רוב רובם של החולים לא יפתחו תסמינים כלל. באם מתפתחים תסמינים, מדובר, על פי רוב, במחלה קלה ביותר, דמוית שפעת, המאופיינת בהתחלת פתאומית וכוללת חום, כאב ראש, כאבים בשרירים ובפרקים, ולעתים פריחה, כאב עיניים, בחילה ושלשול.
המחלה  בד"כ נמשכת 6- 3 ימים. סיבוכים נדירים אפשריים הם דלקת קרום המוח (מנינגיטיס), דלקת המוח (אנצפליטיס) או שיתוק רפה. תוארו גם תסמונות נדירות יותר כדוגמת מיוקרדיטיס ופרקינסון ואף מוות. קבוצות הסיכון לסיבוכים: גיל מעל 60 שנה, חולי סוכרת, חולים אונקולוגיים ומושתלי איברים.

במקרה של עקיצה
מרבית היתושים המצויים בארץ אינם נגועים בנגיף ולכן לא כל עקיצה מהווה סיכון להתפתחות מחלה. במקרה של עקיצה יש לנהוג כבכול עקיצה אחרת במקרה הצורך ניתן למרוח על מקום העקיצה חומר המרגיע את תחושת הגירוד
במקרה של תגובה אלרגית חריפה או זיהום משני יש לפנות לרופא במידה ו-5 עד 21 ימים לאחר העקיצה ,מתפתחת מחלת חום דמוית שפעת יש לגשת לרופא המטפל לצורך אבחון וייעוץ
 
לחץ לגרסת הדפסהגרסת הדפסה
  
  
Shareשתף/שמור