אובדן כשירות בדמנציה, משרד הבריאות
דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

Skip Navigation Linkslegal_capacity

אובדן כשירות בדמנציה

אלצהיימר ודמנציה

חולה במחלות הגורמות לדמנציה (שיטיון) כגון אלצהיימר, עובר תהליך הדרגתי של שינוי - מאדם עצמאי השולט בענייניו לאדם שזקוק לסיוע בכל תפקודיו. זהו תהליך כואב ומתסכל עבור החולה ובני משפחתו כאחד.  
 
 
עם זאת, אבחון מחלת הדמנציה אינו מביא אוטומטית לשלילת הכשירות של אדם לקבלת החלטות, לנהל את ענייניו הכספיים, להמשיך את פעילותו הרגילה (כגון נהיגה) או להחליט החלטות הקשורות למצבו הרפואי, ויכולתו זו תלויה בחומרת מצבו ודרגת המחלה: 
  • אובדן הכשירות הוא הדרגתי, ותלוי בשלב התפתחות המחלה. יתכנו גם תנודות (שיפור ונסיגה) ברמת התפקוד והכשירות.
  • ניתן וכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי רמת הכשירות, על סמך בדיקה מקצועית של תחומי התפקוד השונים, ולגבי ההשלכות של מצב המחלה על יכולת האדם לקבל החלטות בתחומי החיים השונים. 
  • יש לכבד באופן מרבי את זכותו של החולה להחליט עבור עצמו (אוטונומיה) כל עוד הוא מסוגל, ולשמר במידת האפשר את הכשירות שעוד נותרה לו בכל שלב במחלה.
  • חשוב לתכנן ולהתארגן מראש לקראת השלב בו תיפגע הכשירות ויכולתו לקבל החלטות בתחומים השונים. במקביל, החולה יכול להביע את רצונו מבעוד מועד, בנושאים בריאותיים – באמצעות מינוי מיופה כח לטיפול רפואי (לפי חוק זכויות החולה) ובנושאים כספיים (תוך התייעצות מתאימה)
 

החלטות בתחום טיפול רפואי (עתידי)

 
אדם עם דמנציה התחלתית, וכל עוד הוא כשיר ומבין את משמעות מעשיו והחלטותיו, יכול למנות מיופה כח לטיפול רפואי, לפי חוק זכויות החולה, שיוסמך לקבל בעתיד החלטות בתחום הבריאות עבור המטופל (ראו חוזר המנהל הכללי: הנחיות לשימוש בייפוי כח לפי חוק זכויות החולה (06/2003))
 
מינוי מיופה כח (בא כח) לפי חוק זכויות החולה, מאפשר למטופל לקבוע  אדם שהוא סומך עליו ונותן בו אמון,  אשר יהיה מוסמך לקבל החלטות בנושאים רפואיים במקום המטופל, אם וכאשר המטופל לא יוכל עוד לקבל החלטות רפואיות בעצמו.
יש להדגיש כי ייפוי כח לפי חוק זכויות החולה איננו משמש למטרות כספיות כגון ניהול חשבונות בנק, קבלת קצבאות וכדומה, וגם לא נועד לשם קבלת החלטות בסוף החיים (הזכות למות בכבוד).
 
 
מינוי מיופה כח לפי חוק זכויות החולה הוא תהליך פשוט יחסית. המסמך נחתם על-ידי שלשה אנשים:
  • המטופל, שהוא האדם הממנה את מיופה הכח, 
  • האדם שמונה כמיופה כח,
  • "עד מאמת", שיכול להיות רופא או עובדת סוציאלית או אחות, או פסיכולוג או עורך דין. תפקיד העד הוא לאמת את החתימות של המטופל ושל מיופה הכח: לאשר כי זיהה אותם כמיטב יכולתו (כגון באמצעות תעודות זהות), ולאשר כי התרשם שהם אכן מבינים על מה חתמו.
 
אם המטופל לא מינה מיופה כח לפי חוק זכויות החולה מבעוד מועד, כי אז אם וכאשר יעלה הצורך לקבל החלטה רפואית והמטופל לא יהיה כשיר להחליט בעצמו, יהיה על המשפחה לפנות לבית המשפט כדי למנות לו אפוטרופוס לגוף, או לבקש מבית המשפט אישור לפעולה הרפואית - בתהליך שהוא מורכב יותר, וכרוך גם בתשלום אגרת בית משפט (ראו חוזר מינהל רפואה: פניה דחופה לבית המשפט לצורך מינוי אפוטרופוס על גוף או לצורך אישור פעולה רפואית - עדכון (45/2004))

 

חשיבות עירנות בני המשפחה

 
מאחר שדמנציה פוגמת באופן הדרגתי ביכולות הריכוז והשיפוט של החולה ובזיכרון, על בני המשפחה להיות ערניים למצבים הדורשים ערנות וצלילות הדעת, כגון :
  • תשלומים וקניות (כולל בטלפון)
  • נהיגה
  • שימוש בכלי יריה
  • עבודה בכלים מסוכנים או עבודה הדורשת ריכוז ואחריות
  • שימוש בגז לבישול או במים רותחים. 
לכן יש חשיבות לעמידה  בקשר רצוף עם הרופאים והמטפלים ולהתייעץ לגבי ההגבלות הנחוצות בחיי היום-יום, עקב הירידה המתמדת ביכולות. 
כמו כן חשוב להתייעץ לגבי הצורך בנקיטת אמצעים למניעת תאונות ופגיעות, ולהבטחת שלומו של החולה. 
 
 

החלטות בתחום הכספים

אחד הדברים שנפגעים בשלב מוקדם יחסית במהלך מחלת הדמנציה הינה יכולת האדם לנהל את ענייניו, ובמיוחד עניינים כספיים וניהול רכוש. גם במקרים אלה, היערכות מבעוד מועד עשויה להקל על התהליכים, ולשמר את רצונו של האדם לגבי הטיפול בענייניו. מומלץ להתייעץ על נושאים אלה עם גורמים מקצועיים, כל אחד בתחומו – רופא (לגבי המצב הרפואי והכשירות), עובדת סוציאלית (לגבי המארג המשפחתי והשלכותיו), ועורך דין (לגבי הצדדים המשפטיים של מתן יפוי כח לנושאים כספיים והיבטים נוספים). 
 
יש חשיבות גדולה לתכנון מראש שיאפשר לאדם המטפל בחולה ומהימן עליו ועל המשפחה, גישה למשאבים הכספיים הנחוצים לו כדי לדאוג לו, כגון לקצבאות שזכאי המטופל לקבל ולחשבונות בנק. למשל, אם לבנק נודע כי בעל חשבון הבנק אינו כשיר לקבל החלטות, הוא מחויב לפי הנחיות בנק ישראל שלא להתיר כל פעולה בחשבון. דבר זה עלול להותיר את המטפל בחולה ללא המשאבים הנחוצים לטיפול בו עד שתוסדר אפוטרופסות לרכוש.
 
במקביל ניתן לפעול מול המוסד לביטוח לאומי למינוי אדם מהימן למקבל הגמלה עבור החולה, כדי להבטיח שניתן יהיה להשתמש בגמלה לשם טיפול בחולה.


החלטות בתחום הנהיגה

סוגית המשך הנהיגה או הפסקתה מתעוררת, עקב הירידה בהתמצאות וביכולות השיפוט עקב מחלת הדמנציה. 
 
כאשר בני המשפחה מזהים שהנהיגה של אדם עם דמנציה היא מסוכנת, עליהם להגביל מיד את הגישה למכונית, כדי למנוע סכנה לאדם עצמו ולאחרים.
סימנים ראשונים המעידים על ירידה ביכולת הנהיגה כוללים: עבירות תנועה, תאונות, תגובות איטיות או לא מתאימות, נסיעה ליעד האורכת זמן רב מהמקובל, או אי-הגעה ליעד כלל. במקרים אלו, לאחר היוועצות ברופא, אנו ממליצים שלא לאפשר לחולה לנהוג, וניתן לידע את משרד הרישוי. על החולה עצמו חלה חובה ליידע את משרד הרישוי במצבו, אם הוא מסוגל לעשות זאת.
בנוסף, החוק מחייב את הרופא המטפל (ואנשי מקצוע נוספים) לדווח למשרד הבריאות (למכון הרפואי לבטיחות בדרכים) על מטופל שעלול בנהיגתו לסכן את עצמו או את זולתו עקב מחלתו. המכון הרפואי לבטיחות בדרכים בוחן את הדיווחים ושוקל אם להזמין את האדם לבדיקת כשירות נהיגה. 
 
החלטות לגבי שימוש בכלי יריה 
החוק מחייב את הרופא המטפל ואנשי מקצוע נוספים לדווח על אי כשירות של מטופל לשימוש בכלי יריה, עקב סכנה לעצמו או לזולתו .
 
החלטות בתחומים נוספים
בהקשרים אחרים נוספים, כגון בעיסוק במקצועות מסוימים, יתכן שתחול על המטפלים חובה לדווח לרשויות המתאימות, כדי למנוע מהמטופל, עקב מצבו, לסכן את עצמו או זולתו.
 
לחץ לגרסת הדפסהגרסת הדפסה